פסק-דין בתיק תא"ק 26894-10-10

תביעה בגין הפרת חוזה שכירות, על סך של 282,795 ש"ח.

בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי שכירות, שהופסקו טרם סיומם על פי החוזה, ביוזמת השוכרת היא הנתבעת. הצדדים חלוקים בשאלה, אם עזבה הנתבעת את המושכר באופן חד צדדי, או שהיתה עזיבתה מוסכמת על הצדדים, ומהן השלכותיה של הסכמה זו, ככל שתוכח.

להלן תמצית העובדות המוסכמות שאינן שנויות במחלוקת:

1. חברת אורפניאל בע"מ (להלן: " הנתבעת"), שכרה מחברת "חופרי ערער" (1986) (להלן: " התובעת") מבנה/חנות בגודל 245 מ"ר, בקניונית "אם" ברחוב הפועלים 5, המצוי באזור התעשייה הדרומי בדימונה (להלן: " המושכר").

2. תנאי השכירות נקבעו, בהסכם שנחתם ביום 15.11.09 (להלן: "ההסכם"), בו נקבע משך השכירות לשנתיים, מיום 15.11.09. תמורת השכירות הועמדה על-סך של 3,000 דולר + מע"מ, כאשר בפועל שילמה הנתבעת מדי חודש סך של 13,980 ש"ח.

3. מנהלה של הנתבעת, מר אורי בן חור (להלן: "בן חור") ערב למילוי התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם.

4. במועד שאינו ידוע, בתקופת מאי-יוני 2010, נפגש עמי אבריאל (להלן: "אבריאל"), ששימש כסמנכ"ל הנתבעת באותה עת, עם מר מוטאווע אבו ערער (להלן: "מוטאווע") ששימש כמנכ"ל התובעת באותה העת, בנושא סיום תקופת השכירות.

5. ביום 08.07.10 פינתה הנתבעת את המושכר.

6. ביום 28.08.10 שלחה התובעת לנתבעת התראה בטרם נקיטת הליכים (מוצג 14).

7. המושכר עמד ריק מיום פינויו על-ידי הנתבעת ועד ליום 30.6.11.

8. החל מיום 01.07.11 השכירה התובעת את הנכס לצד שלישי (מוצג 14).

גדר המחלוקת

אין מחלוקת כי אבריאל פנה בשם הנתבעת לתובעת, באמצעות מי שהיה הסמנכ"ל בה, נימר אבו עראר (להלן: "נימר" - בנו של מוטאווע), בבקשה להקדים את סיום החוזה. אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי אבריאל הופנה על-ידי נימר למוטאווע וביניהם התקיימה פגישה נוספת בעניין.

בנוסף, אין הצדדים חולקים על קיומו של שיתוף פעולה ביניהם, ביחס למועד הפינוי המוקדם.

נימר אישר בעדותו כי קיבל את המושכר בצורה מתואמת, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ ("... כשהוא (אבריאל - י.א) פינה את המקום הוא ביקש ממני לעבור. הסתכלנו על המקום והוא מסר לי מפתחות." - עמ' 9, שורה 10 לפרטיכל יום 26.6.12).

נוסיף ונאמר, כי אין בין הצדדים מחלוקת משמעותית, ביחס לחילופי הדברים המילוליים שהיו בין הצדדים עובר לפינוי.

המחלוקת אפוא, מצומצמת לשאלה אם ויתר מוטעווא במעמד זה במשתמע , על זכויות התובעת על-פי ההסכם הפורמאלי כטענת הנתבעת. השאלה אם ויתרה התובעת במשתמע, הינה מצומצמת במיוחד שכן אפילו עד הנתבעת אינו טוען כי היה ויתור פורמאלי מילולי חד משמעי.

כל שטוען עד הנתבעת בנקודה זו הוא כי במשתמע ויתר מוטעווא על זכותו הפורמלית על פי חוק התרופות חוזים או על פי ההסכם עצמו.

למסקנה זו הגיע כיוון שמוטעווא לא מחה על סיומו המוקדם של ההסכם, לא שלח מיידית מכתב התראה אלא לאחר כחודשיים, במהלכם סיירו הצדדים במושכר המפונה ונימר קיבל לידיו את המפתחות.